ויק מוניס
תמונות כתבי-עת
4.9.2014 – 25.10.2014
בסדרה זו יצרתי מחדש דימויים איקוניים מתולדות האמנות באמצעות דימויים וטקסטים שתלשתי, פשוטו כמשמעו, מתוך ספרים וכתבי-עת. בשל החומרים שבהם השתמשתי כאן, על הצופה להתאמץ הרבה יותר כדי "לראות" את הציור המשועתק. לכל המרכיבים ערך זהה, הדימוי והחומר הם בעלי חשיבות שווה, ואפילו בתוך התמונה הכוללת אין עדיפות לרכיב כלשהו: תצלום של סקרלט ג'והנסון מתוך צהובון, הדיוקן האיקוני של אדל מאת קלימט, פיסת טקסט מקרית, או קטע מתוך ציור של גוגן – לכולם משקל זהה. פרקטיקה זו משקפת את זרם המידע התמידי שמאפיין את החיים העכשוויים, שהופך לזרם אינסופי של זבל. כאן, תכני הזרם הם חומר הגלם של פעולת התחדשות.
אני רואה בסדרה זו המשך לסדרה "תמונות זבל", שבה השתמשתי בזבל ממוחזר ליצירת דיוקנאות של מלקטי זבל. אך במקום להשתמש בזבל פיזי כמדיום, בסדרה הנוכחית אני ממחזר "זבל מנטלי" מתוך מתקפת המדיה האינסופית של תרבותנו לשם יצירה מחדש של דימויים שנדמים מוכרים, שאולי ראינו אך מעולם לא ממש התבוננו בהם. זהו ניסיון לחשוב מחדש על מה שהותרנו מאחור בעת חיפושנו הרעבתני אחר החדש.
– ויק מוניס
********************
ויק מוניס נולד בשם ויסנטה ז'וזה דה אוליביירה מוניס למשפחה ממעמד הפועלים בסאו-פאולו, ברזיל, ב-1961. הוא היגר לארצות-הברית ב-1983 והיה לאחד האמנים הברזילאים העכשוויים הידועים ביותר. הוא מתגורר ועובד בניו יורק ובריו זה ז'ניירו.
מוניס הציג תערוכות יחיד במוזיאונים רבים ברחבי העולם, ביניהם מוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית, ניו יורק; המוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA), ניו יורק; המוזיאון לאמנות מודרנית, ריו דה ז'ניירו; המרכז הלאומי לצילום, פריז; מוזיאון MACRO, רומא; וכן תערוכת היחיד 'תמונות מכל דבר' שנערכה השנה במוזיאון תל אביב לאמנות. ב-2001 ייצג מוניס את ברזיל בביאנלה ה-49 של ונציה. ב-2006 ארגן המוזיאון לאמנות של מיאמי תערוכה רטרוספקטיבית נודדת של עבודתו. עבודותיו מצויות באוספים מוזיאליים רבים, ביניהם מוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA), ניו יורק; מוזיאון גוגנהיים,
ניו יורק; מוזיאון מטרופולין לאמנות, ניו יורק; מוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית, ניו יורק; קרן קרטייה לאמנות עכשווית, פריז; מרכז ווקר לאמנות, מיניאפוליס; ומוזיאון טייט, לונדון. ב-2010 הופק הסרט הדוקומנטרי על עבודתו של מוניס, 'אמנות בזבל' (בימוי: לוסי ווקר), שזכה בפרס הקהל לסרט הטוב ביותר בפסטיבל סאנדנס והיה מועמד לאוסקר.
