אורי רדובן
דצמבר
12.12.2013 – 25.1.2014
עבודתו של אורי רדובן מתאפיינת בשימוש בחומרים פשוטים, אך לצידם תכנים מורכבים הנבנים ומתרחשים בו זמנית בשני רבדים: החברתי והפוליטי, לעומת הרגשי והאישי.
היצירות בתערוכה עשויות באמצעים לואו-טקיים: האובייקטים, התלבושות והתפאורה בנויים מחומרים שנאספו ברחוב, עבודות הוידיאו מצולמות באייפוד. כקול האופראי הנוכח החלל הגלריה, המפגש עם העבודות מעביר את הצופה מהתבוננות פנומנולוגית, המתמקדת בחומר ובצורה,
אל עבר מחשבה אודות המטען התרבותי שנושאים ייצוגיו של רדובן.
לב התערוכה הינו עבודת וידיאו, בה רדובן מביים מחדש את יצירתו של שוברט 'מסע החורף', למחזור פואמות מאת וילהלם מילר. במרכז יצירתו המלנכולית של שוברט עומד הנווד, המגורש האולטימטיבי, העובר מסע של חיפוש עצמי וחיבוטי נפש בעוזבו את בית אהובתו, לאחר שהוריה מצאו לה שידוך הולם יותר. הנווד של רדובן, הניצב במרכז הפריים, הוא בובת גולגולת רעועה עשויה קרטון, אותה הוא מלביש בהוּדי (hoodie) שמצא ברחוב. בגד ההוּדי נושא עימו מטען תרבותי שמקורו בתרבות שוליים. הוא קשור באסוציאציה לפשע ולסכנה, וצורתו מצביעה על צורך באנונימיות. לובש ההוּדי יכול להתחבא ולבודד את עצמו מהסביבה, מהמתרחש ומזיהוי. באורח פלא, ובסנכרון עם יצירתו של שוברט, בוקעים מפי הגולגולת החלולה של רדובן צלילי הפואמה. החיבור של רדובן לפאתוס הרומנטי נראה אותנטי לחלוטין אך מנוגד לדימויים שהוא מייצר. אותה תחושת הזרה מתקיימת גם בעבודות אחרות בתערוכה.
נושאי העיסוק של רדובן מתמקדים בהזנחה מגמתית של הפגום והמפורק, ובסימפטומים של אכזריות אוּרבנית, למשל, דרך דימוי חסרי הבית השוהים ברחובות, פליטי מערכות מקולקלות, העייפים ומותשים מקיומם הסיזיפי. שאריות חסרי הבית מופיעות בעבודת ההצבה 'ואקום', בה בונה רדובן עבורם מקום מנוחה אחרון, תחת ערימות בד מלוכלכות, סביבן לובן וריק.
דוגמא נוספת ניתן לראות בעבודת ההצבה 'מודלים'. זהו מבט על אודות בדידות מוסדית. מרכזי הגמילה מתמלאים ונגדשים בימי החורף, ועומדים כמעט ריקים בשאר ימות השנה. העבודה בנויה חדרים חדרים של קירות לבנים. בתוכם שתולות דמויות בד לבושות פיג'מות פסים או תכריכים, מפוזרות בצורה גרוטסקית בפינות, לצד כיסאות, מיטות ופסולת רפואית. חדר העישון במיצב הוא האזור היחיד בתערוכה שבו נבנית תשתית לאינטראקציה בין אישית, אך גם בו אין תכלית. ייצוגי האדם חסרי הראש מונחים בחלל משותף, ללא יכולת לתקשר.
נראה שבעבודות אלה פורס לפנינו רדובן את תוצאותיו של כישלון מערכתי. הסביבות שהוא מייצר מכילות את כל האלמנטים ההכרחיים לאיתור הכשלים. אורי רדובן מעמיד אל מול הצופה מראָה המשקפת את הגירוש, ההגליה והענישה, באמצעותן מורחק ומסולק החלש, התלוש והמנותק.
עפרה חרנ"ם
