אורי קצנשטיין – PREPAST
אוצרת: עפרה חרנ"ם
25.01.2018 – 03.03.2018
בתערוכה החדשה של אורי קצנשטיין בגלריה חזי כהן ה-PREPAST נחווה כרגע ביניים לפני או אחרי הנפילה הארוכה לעבר השחיטה, הגירוש, הרמיסה, העבדות וההשמדה – אותם עוולות אשר ניתן לנתח בהווה שלאחר מעשה. זוועות אלה נרשמו בהיסטוריה האנושית כפועל יוצא של תהליכים חברתיים פוליטיים שנלמדו בדיעבד, דרך ניתוח של רמזים מטרימים לאסון. אך אין זה משנה את הבא אחרי. ה- PREPASTשל קצנשטיין הוא איזור שקט, כמו קפסולה שבתוכה נשמר הזמן שלפני או אחרי שבר.
בחלל התערוכה מוצגות עבודות וידאו ופיסול חדשות, כולן מתכנסות לכדי תיאור דואלי של עולם פוסט אפוקליפטי השוקע בניוון או לחילופין, עולם דינמי המתעורר להילחם בחוליי החברה.
במרכז חלל הגלריה, אל מול הקרנת הווידאו, מוצבים כיסאות המזמינים את הצופה להשתתף במיצב פרפורמטיבי. הישיבה על פסלי כסאות צלב הקרס מחוללת אפשרות לישיבה בתוך פנטזיה של זוועה חוזרת – כמו רגע היתוך הרשע.
הפריים הראשון בווידאו מצולם בסלון ביתי – חלל אינטימי המזוהה עם זמן ומקום – אך חוקי הזמן נמתחים ומתעוותים אט אט באמצעות שאריות אינפורמציה ויזואלית. באוויר סביב הזמר מרחפים מונומנטים לאומיים ממזרח אירופה, סממנים אוניברסליים של משטור זיכרון. על רקע אלמנטים דמיוניים מתחלפים, ממשיך הזמר לשיר אודות זוועות המלחמה, כמו תפילה קטועה לכוכב קורס כשסביבו מרקדים דימויים של טבע בתולי אל מול יקום אינסופי.
התשתית אותה מניח קצנשטיין כבסיס לעבודת הווידאו, הוא דיאלוג עם שירה של המשוררת אנה אחמטובה, מגדולות היוצרים בשפה הרוסית במאה ה-20. אחמטובה עמדה בגבורה אל מול משטר דכאני ורצחני, ושירָתה מגוללת את גורלו של העם הרוסי תחת שלטון הטרור של סטלין.
את השיר Lullaby מבצע זמר הבלוז רוי יאנג, ב-Backyard, שפת כלאיים שיצר קצנשטיין. מגרונו של זמר הבלוז מהדהד קולה הנשי והדואב של אחמטובה. הפואמה Lullaby תורגמה מרוסית לאנגלית ואח"כ ל-Backyard. השיר מתורגם גם לשפת דגלים (סמאפור) ולשפת הסימנים. בעיני קצנשטיין, השפה המדוברת אינה מספיקה כדי לתאר בּוֹ זְמַנִית את אשר טרם קרה או את שקורה כל הזמן. כמו בפרקטיקה של שירי עם שעברו מדור לדור כמסורת שבעל פה, קצנשטיין שותל רובד נוסף של קומוניקציה על ציר זמן מדומיין ובכך מנסח אמירה על טראומת "ירושה" – זו העתיקה שכבר נחוותה וזו שעדיין לא נודעה.
ניכר שרוי יאנג נאבק עם השפה הטפילית שיצר קצנשטיין; זוהי שפה נטולת הגיון דקדוקי שחוסר המובנות שלה מקשה על השירה והקריאה. האתגר שקצנשטיין מציב בפני הזמר משתקף בקולו ובהבעות פניו, אזכור לכך שאמנם אין חוקי גרביטציה או רצף זמן בפלנטה האקראית שקצנשטיין יצר, אך כל העת מתקיימת בו נוכחות של מגבלות הגוף האנושי. קצנשטיין, העוסק שנים בטווח שבין תקשורת לניתוק, אינו מאפשר לצופה לנוח בקיפאון הפוסט אפוקליפטי, אלא שוזר בתוכו את זיכרון שאריות הרגש האנושי דרך שירה של אחמטובה.
במרחב הגלריה מוצבים זוג פסלים הנעים בקצב של מכונה אנלוגית לא מסונכרנת – שיכולים להחוות ככוכבים עצמאיים או כספירות ארוטיות ומאיימות. פסלים אלה מתווספים לשאר סממני עקרון חוסר הקביעות שקצנשטיין מפזר במרחב.
קבוצה נוספת של עבודות המוצבות בחלל הינה מקבץ פסלים בדמות שלדים, מפוסלים מפולימר כשעל גופם עיטורי אלימות או סממני שגשוג, הנעים בין התפתחות וגדילה לבין קיפאון הפעולה. צבעם כתום זרחני, מיניותם אמביוולנטית והם ניצבים זה לצד זה, כמשפחה. גם הם נטולי זיכרון, כמו דמויות במצב של טרום לידה או פוסט מוות – שלדים שקמו לתחייה. הפסלים של קצנשטיין עשויים בדינאמיות של תנועה כה משוחררת, עד שהם נראים עדיין בונים את עצמם, מחליטים איזה איבר יתפקד והיכן.
כמה מרחב משחק יכול להיות בתוך תבניות של שפה כזאת, המגדירה לנו ציווי של רגש פרטיקולרי?
ב-PREPAST קצנשטיין משנה את השפה; אולי כדי להמציא רגש חדש, או אולי בשביל לחדול מהניסיון הסיזיפי של מחיקת ציר הזמן – זה המוביל אותנו בהכרח לאותו מקום של חורבן והרס. קצנשטיין כמו צף מרצון לעבר הבלתי נמנע, שחזור ה- PREPAST האין סופי.
– עפרה חרנ"ם
אורי לוינסון – יועץ ומהנדס
יניב טופיול – אונליין וידאו ופוסט פרודקשן
זואי רכטר – עיבוד תמונה
ריטה קוגן – תרגום שירה
טליה הופמן –אופליין וידאו, עריכה וייעוץ
נועה שוורץ – עיצוב גרפי
רוי יאנג – לחן ושירה
ישי אדר – הפקה מוזיקלית ולחן
אורי קצנשטיין – לחן
