טל ירושלמי – חול בעין
אוצרת: עפרה חרנ"ם
14.12.2017 – 20.1.2018
טל ירושלמי מתמקדת בעבודותיה בציורם של חפצים שימושיים, חפצים שבעשייתם הייתה מטרה פרקטית יומיומית ושנוצרו דרך מלאכות מסורתיות. שטיחים, מחצלות ומקלעות קש מתקופות קדומות, חפצים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות ומעידים על תרבות חומרית ורוחנית של אוכלוסיות המקום.
דרך החפצים, מנסה ירושלמי להפעיל מחדש דבר מה שיש לו עבר, אבל אין לו עתיד: ראשי חיצים אינדיאניים, אבני צור, מחרוזות אבנים וחבלים מסוגים שונים. חפצים אלה ייתכן ונשכחו, הושלכו ונקברו אך באורח פלא שרדו במערות או מתחת לשכבות אדמה. עמידותם אל מול איתני הטבע ופגעי הזמן מעידה על כישורם של יוצריהם, אך גם מעניקה לחפצים מימד אניגמטי או מיסטי, דרכם ירושלמי בודקת את התווך שבין הממשי למדומיין.
ירושלמי מגלפת בשכבות צבע, חוצבת בהן, כמו אורגת וקולעת בציוריה את משיכות המכחול. המימד הפיזי של מלאכת הציור הוא ארצי ועמלני אך ההיגיון בעבודות נפרץ דרך טשטוש הזמן והמקום.
לדבריה, בציור אין מקום פיזי או גיאוגרפי, אין זמן ותקופה, אין קרקע או קו אופק, ולאובייקטים אין משקל – הם הופכים אנונימיים. כך מבקשת ירושלמי להפוך את הציור לפלטפורמה, דרכה היא מחדירה לחפצים תכליתיים תכונות של דבר מה רוחני – הרחק ממשמעותם המקורית.
פעולת ההעתקה של חפצים מספרי ארכיאולוגיה, עוברת גם היא טרנספורמציה: מאקט הגיוני וקונקרטי של איסוף וקיטלוג, לפעולה המפריכה היגיון שימושי: החבלים העתיקים הופכים לקשתות ולכלים הצפים באוויר ומכילים מים. המגל הוסב מכלי עבודה או מלחמה קדום, לידית המחזיקה פיסות שמיים. חתיכות עץ או שרידי מדורה המצויירים חסרי אחיזה בקרקע, משאירים רק סימן לרגע של סדר שהופר. אריגים ושטיחים עתיקים שנמצאו מפוררים עד כדי אבק בנוף הצחיח של עין גדי, מקבלים בציור לחות רוויה וצבעונית. ההמצאה הציורית של ירושלמי מציתה את הדמיון בכך שהיא הופכת את האובייקט לנוצץ, מפתה ואף נצחי אך עם זאת, הדימויים אינם נחווים כעדות לכוח, אלא יוצרים תחושה של הזדהות וחמלה.
בין הציורים תלויים מיצבים שנוצרו באמצעות גזרי קנבס. המיצב הציורי מייצר תחושה שהציור מתממש והופך לאובייקט בעולם, כמעין ציור מפורק ששוחרר מהבד והפך גם הוא לשריד.
ירושלמי כמו מסרבת להשלים עם כישלונם של החפצים לחזור ולמלא את ייעודם, היא משחזרת אותם וממציאה להם חיים חדשים. רגע ההכרה בפעולת השחזור הופך בעצמו להיות שחזור של זיכרון שלא נחווה, איזכור למיומנויות חיים קדומות. ירושלמי מייצרת פרשנות חדשה לחפץ שהפסיק לתפקד – חפץ הטומן בחובו אזכור לכל מי שהשתמש בו בעבר ופס מן העולם.
– עפרה חרנ"ם
