מבטים סוחפים | זיגי בן-חיים
טקסט מאת: סוזן לינגמן, מבקרת אמנות ומפיקה בטלוויזיה הגרמנית
08.03.2018 – 28.04.2018
בתערוכת היחיד החדשה מבטים סוחפים בגלריה חזי כהן, יציג בן-חיים 13 יצירות המספקות לנו הצצה אל תוך מושגי היצירה שלו, בהם הוא ממשיך לחדש ולהתחדש בעודו עובר מפרק אחד של חיים אל אחר, יוצר בקצב ייחודי לו. עבודותיו בכלל ובתערוכה הנוכחית בפרט, קיימות במרחב שבין הפשטה לסימבוליזם. הוא מעלה על נס את יופיים של חיי היומיום בעזרת חומרים שהוא מוצא באזור מגוריו – סותר ומאחד חומרים שונים, טבעיים ותעשייתיים – עץ ואלומיניום, אבן ופלדה, עלים, עיתונים ובטון.
עבודתו שהחלה במסע האישי לעבר מורשתו ושורשיו, התפתחה אל חקירת הסימביוזה והאדפטציה של הטבע והתרבות, שהם בלב יצירתו. ההתבוננות ביצירותיו של זיגי היא כמו מסע לתוך מרחב שנראה מוכר ועם זאת הוא שופע הפתעות ומבטא הַרכבות של מהלכי החקירה שלו. הרקע התרבותי הרב-שכבתי של בן-חיים הוא שמעורר השראה באמנותו וימשיך לעשות כך בהמשך יצירתו.
מיומנותו בשדה הפיסול והציור גורמת לעבודות הדו-מימד שלו להדמות כאילו הן מרחפות בחלל. לאחרונה, החליף את האלומיניום הקר ביוטה חמימה, כדף החלק המועדף עליו. זו משמשת אותו לקולאז'ים הציוריים, כדוגמת עבודתו 'אין יציאה'. הוא עובד עם יוטה ומילים מודפסות עליה, דבר שמזכיר לו את שקי הסוכר עשויי היוטה שהיו נפוצים בארץ ישראל בילדותו. בן-חיים ממשיך את מסע יצירת עקבות התרבות והטבע שלו – כפי שנראה דרך עיניו למודות רב-התרבותיות.
"היצירה שלי ניזונה מהכוחות המנוגדים בסביבת חיינו", אומר בן-חיים. "זה כמו טבע שני לאמנות שלי; זו מתבטאת דרך החומרים, הצבעים, הצורות, המימדים וכו' שבהם אני בוחר להשתמש. יוטה היא חומר חמים ורך, ומָשׁוּלה לעולם טבעי המנוגד לעבודתי עם אלומיניום בעל הנוכחות הקרה, הקשיחה והתעשייתית. זהו מתח בין ניגודים כמו משיכה בגומייה – כשרובנו חיים איפשהו באמצע".
בן-חיים מציין כי עבודותיו – ובמיוחד עבודות האלומיניום – כדוגמת 'מרחף באוויר' אשר מוצגת בתערוכה, דנות במצב הנוכחי של איכות הסביבה ומעלות תהיות הנוגעות למקומה של האנושות ביקום. עבודותיו הרב שכבתיות וגדולות המימדים, מציגות את הטבע כמקוטע ומפואר בו-זמנית; באמצעות שימוש בלוחות אלומיניום, רשת תיל, צבע, קולאז' יצירתו של בן-חיים מציגה את אהבתו לטבע והדאגה לאיכות הסביבה – ומדגישה את המתח שניצב בין הטבע לתרבות. בצורה יוצאת דופן הוא מצליח להשרות הרמוניה בין דימויים מנוגדים, וליצור סדר במה שנהיר כי אין בו סדר – הפואטיקה שבעָלֶה כסמל לצמיחה והתחדשות הטבע, או לְבֵנָה כסמל לתרבות הבנייה האנושית המתבצעת על ידי נמלת ענק.
"מהות העבודה שלי שוכנת באיזון המתח בין הישרדות להכחדות. הצורות המופשטות בהן אני משתמש מושאלות הן מעולם הטבע והן מעולמות התעשייה והתרבות. כל עולם מאמֵץ את האחר ומתגשם בעבודותיי – הם מתנגשים ומתמזגים זה עם זה בכדי ליצור הווה-קיים שלישי אשר משקף את רעיון ההישרדות ומקרין את אנרגיית החיים", אומר בן-חיים.
עבור הצופה המעורב, חזון יצירתו של זיגי בן-חיים הוא מעשה פיוס של המתח הקיים בין העולמות המנוגדים שהם מושאי יצירתו. באור זה, פעולתו האומנותית של האמן נודדת מנחלתה של האמנות הפלסטית אל מחוזות הפואטיקה.
– סוזן לינגמן
אודות האמן:
זיגי בן-חיים, יליד 1945 (בגדד, עירק), חי ויוצר בניו יורק ובתל אביב. בן-חיים הוא אחד מהאמנים הבולטים בשדה האמנות העכשווית. עבודותיו של בן-חיים הוצגו במספר רב של תערוכות בארה"ב, בישראל וברחבי העולם. כמו כן עבודותיו נמצאות באוספים רבים בארץ ובחו"ל, בהם אוסף מוזיאון הגוגנהיים, מוזיאון ברוקלין, מוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב ועוד. ב-2005 הוזמן בן-חיים על ידי נאס"א ליצור יצירה לכבוד מעבורת החלל קולומביה. ב- 2013 הוזמן בשנית על ידי נאס"א ליצור עבודה מונומנטאלית לכבוד הגששית "קוריוסיטי" שיצאה לחקר מאדים. זיגי נבחר לתוכנית המורשת של המרכז לאומנויות לאומיות לשנת 2015-16 בארה"ב – פרויקט מחקר לשימור המורשת.
בהיותו בן 5, נמלטה משפחתו של זיגי מבגדד והיגרה לישראל דרך איראן. בן-חיים הוא בוגר המחלקה לאמנויות יפות במכון אבני בתל אביב והמרכז לאמנויות של מכללת קליפורניה באוקלנד קליפורניה. הוא בעל תואר שני מאוניברסיטת J.F.K, קליפורניה ותואר שני באמנויות מאוניברסיטת סן פרנסיסקו, קליפורניה. בן-חיים זכה במספר פרסים יוקרתיים לאורך הקריירה, ביניהם מענק פולוק קרסנר (2013, 1996, 1990); קרן אמילי הארווי, מלגה לוונציה, איטליה, (2007); מלגת DAAD לברלין, גרמניה, (2004); הקרן הלאומית לאמנויות, (1985); קרן התרבות אמריקה-ישראל, (1966-70).
