מדלן בושאן
in which its gaze, bent merely on itself, upholds and gleams
18.2.2016 – 2.4.2016
אוטופיה בתנועה
ארכיטקטורה היא יותר משאיפתו העניינית של האדם לבנות לו קורת גג – עובדה זו נשכחת לעיתים קרובות מידי. לתכנון אדריכלי יש מטרה חשובה לא פחות: לחקור את האופן שבו ניתן לייצר חיים טובים יותר. במילים אחרות, ארכיטקטורה היא במהותה אוטופית.
עבודותיה האחרונות של מדלן בושאן עוסקות במרומז בדיוק בטענות אוטופיות אלה. פסליה הארכיטקטוניים לכאורה, יוצרים באופן מודע ואלגנטי מרחבים הנטועים עמוק בתולדות התרבות המערבית, הנותנים דרור למחשבות ואולי אפילו לגוף שנע בסביבתם.
מערכת היחסים בין הגוף האנושי לחלל העוטף אותו חוזרת ועולה בעבודותיה של בושאן. נקודת המוצא לתערוכתה in which its gaze, bent merely on itself, upholds and gleams, נובעת בראש ובראשונה מתקופות ואתרים בהיסטוריה שבהם שאפה האדריכלות לאחד בין צורה, פונקציה וגוף, ולהגיע לתצורות מבניות מעשה יד אדם השונות מן המבנים המשועתקים מן הטבע. בהירות מבנית, סימטריה, קצוות חדים ומשטחים ישרים – הם כולם ניסיונות להתגבר על המנגנונים המבלבלים של הטבע. ניתן להתחקות אחר התפתחות רציפה זו, החל מתקופת יוון העתיקה דרך עידן הנאורות ועד המודרניזם, הבאוהאוס והברוטליזם. האובייקטים הבלתי שמישים לכאורה של בושאן מבקשים לשמר, לעתים באופן מתריס, את האידאות האוטופיות המתקיימות במקורות האדריכליים שאליהם היא מתייחסת.
אף על פי כן, בושאן אינה מתעלמת מהעובדה שאידיאות אדריכליות אלה, אשר פרחו במודרניזם, נדחקו לשוליים במהלך 60 השנים האחרונות בעקבות נסיקת תרבות הפופ וההמונים; תרבות שהישגיה נבחנים תחת זכוכית המגדלת של בושאן באופן מרענן וביקורתי כאחד. בושאן מנפחת, מדללת, מונעת ומאפשרת להם להפוך לקיטש.
בושאן לא מתעניינת רק בצורות האלגנטיות של בתי הארט-דקו במיאמי, אלא גם בדייריהם לבושי מקטורני הספורט הבהירים והמכנסיים הלבנים המתנופפים ברוח הקיץ הקלה. היא עוסקת לא רק בחומרת הסבר האוטופית של ברזיליה של אוסקר נימאייר, כי אם גם במקצבי הטרופיקליה הרכים הנישאים באוויר מרכזי הקניות האורבאניים. ידוע כי הארכיטקטורה של העת העתיקה – המוערכת מזה זמן רב בזכות בהירותה והפשטות הצורנית שלה – היתה בעצם צבועה בגוונים בוהקים. במילים אחרות, ביטויו של השכל הישר וההיגיון האנושי אינו רק בניצחון הקר על הטבע, אף הוא זקוק לגוף שיעניק לו כנפיים.
בהתאם, צבעוניות עליזה ואופטימית נותנת דרור לצורות הזוויתיות בעבודותיה של בושאן, כמו היתה הבטחה לעולם טוב יותר. בקרבם, בין היתר, הרצון העז והכמיהה לתפישה המתריסה והמהללת של אידיאת האוטופיה. המבקרים מוזמנים לעזוב את התערוכה בתנועת ריקוד קלה, או לכל הפחות מלווים בניגון רך של בוסה נובה מאת ז'ילברטו ז'יל, המרטיט מחשבה, לב וגוף.
הנדריק לייקברג הוא כתב תרבות והעורך הראשי של המגזין הגרמני Numéro Homme.
