שי קון, תומר גניהר וקאמי בונייה
Communication Breakdown
(it's always the same)
03.05 – 09.06.2018
בתערוכתם החדשה של שי קון, תומר גניהר וקאמי בונייה בגלריה חזי כהן, מציגים האמנים את התייחסותם לנוכח המשבר אליו נקלעה התקשורת הבינאישית בימינו. לאור המשבר בייצוג הנאות של חוויית העצמי אל מול שאר העולם, מנסות העבודות בתערוכה לנתח את דפוסי המשבר כדרך התמודדות – תוך כדי התייחסות למתח הייצוגי שבין שתי המדיות השונות (צילום וציור). זהו ניסיון לחזות את העתיד לבוא, תוך כדי התבוננות על משברים דומים בעבר.
החידלון הקומוניקטיבי המדובר, בא לידי ביטוי על צורותיו השונות במרחבים הפרטי והציבורי, באופן ספונטני או באמצעות תשתית יזומה, המתרקמת באמנות ובחיים. האמנים משקפים את המשבר ממספר זוויות: אסתטית, כלכלית ורוחנית, בקריצה אירונית-מלנכולית אשר מתבוננת על האוניברסאלי. כותרת התערוכה לקוחה משירם הידוע של להקת לד זפלין המבטא חוסר יכולת להביע דבר מה חשוב.
בעבודותיו, גניהר מבקש לאתר דפוסים, צורות וקווים הקיימים בחוויות הסובבות אותנו באמצעות לכידתם בעדשת המצלמה והשוואתם לאירועים דומים מן העבר. זאת, על מנת לנסח מצע מקשר ותואם, בניסיונו להבין מהו המבנה המאחד את הכאוס.
קון מצידו, מחפש את אותו קשר מאחד באמצעות ציור טכני ומפורט, דרכו הוא חותר להבנה של הגיון שיטתי בפרקטיקה המעשית והפיזית שבכל מעשינו. קון מתחקה אחר המנגנון האסתטי של התפיסה, דרך ציור הדורש חזרה ושינון מדוקדקים של הנושאים אותם הוא בוחן.
תחת אותה המשימה, מייצרת האמנית קאמי בונייה דימויים המשלבים טכנולוגיות חדישות יחד עם טכנולוגיות אזוטריות, נכחדות. היא מקבצת ומצלמת חפצים קטנים ופשוטים שאספה, סורקת אותם בסורק חדיש ומתעדת במצלמה אנלוגית את רגע הסריקה. בכך, היא מציעה מימד ביניים, מרחב נשי, כמעט חלומי, אך אופטימי ומבטיח.
