תערוכה

תערוכת יחיד | אורי ריזמן

06/05/2021 - 06/06/2021

אוֹרי ריזמן | פתיחה: חמישי, 06.05.2021

המחשבה שבאה לי עכשיו: מדוע ציירים נותנים חשיבות עצומה לציור, אפילו משלמים בחייהם עבור הציור, למרות שהציור זה בסך הכל צבע ונייר או בד (מדברי אלקיים)[1]

 

במלאת שלושים שנים לפטירתו, גלריה חזי כהן מתכבדת להציג תערוכת יחיד לאורי ריזמן (1991-1924), מגדולי האמנים הישראלים שבמורשתו מכונן עד היום את מסורת הציור בישראל. ציורי נוף ודיוקנאות מתקופות שונות בחייו של ריזמן אוגדו ממספר אוספים לכדי התערוכה הנוכחית, ששואפת לפתוח שער למבט עכשווי על עבודות איקוניות בתולדות האמנות הישראלית.

ה"מגע הרוחני" שבין האדמה לשמים, או בין הים לשדה, שהעסיק רבות את ריזמן בהתבוננות בנוף, מתגלם בציוריו כמתח במפגשים העוצמתיים בין כתמי צבע. ההפשטה בפעולתו של ריזמן החלה כבר בשלב ההתבוננות של האמן במושאי ציוריו, בו שאף "לשכוח כל מה שאתה רואה וכל מה שאתה יודע"[2] ול"הסתכלות טהורה, נקייה, של תום לב"[3] שיובילו אותו לאמת ולשלמות. עבורו היה זה מאמץ נפשי כביר, להפשיט כך את המציאות ואת השלכת ידיעותיו וניסיונו על מנת להגיע לזיקוק של מהות: "אינני מצייר נוף כפי שהכל מציירים: הרים ועמקים ועצים. אדרבא. אני מטשטש אותם. כל הפרטים האלה מכשולים הם בדרכי להגיע לריכוז המוחלט הדרוש לי כדי לציירם כפי שאני רואה אותם, כפי שהם נמצאים בתוכי." בנופי אבלות לעומת זאת, שצייר בעקבות מות אשתו, מזל, נראה שהחריגות מסגנונו המוכר ­– בצבע הנוזל, בצבעוניות הלא אופיינית, בצמצום הפרטים לכדי משיחות מכחול דלות – הן דווקא עדות לשחרור אותו החיפוש העיקש אחר דקות מסוימת. ייתכן שכל מפעל הציור של ריזמן ניצב על הסף שבין צמצום גדול לבין מתן דרור לרגש עז; ושמאמציו לאזן בין שני קטבים אלו הם שטוענים את יצירותיו באנרגיה מתפרצת.

בעוד שבציורי הדיוקנאות התמקד ריזמן באוניברסאלי – מה שכונה בפיו "המשולש המפורסם" – עיניים אף ופה, ודרכו ביקש לחלץ את האישי, "צפונות הנפש"[4] של מושאי ציוריו, בציורי הנוף ביקש להתמקד בהקשר הספציפי, הישראלי. ריזמן העיד בחייו על הקושי שחווה בניסיון לתאר את "האור הבהיר והחזק"[5] שראה מסיפון האוניה בנמל חיפה, כשחזר מלימודיו בפריז. גם פיתוח מוטיב ה"אישה-נוף" שנודע בו, מזמן את ההרהור באופן שבו חשב על האדמה כאן. לפיכך, אין הדיוקנאות וציורי הנוף שלפנינו הם "בסך הכל צבע ונייר או בד:" אלו הם העקבות והפירות של התרחשויות פסיכולוגיות, אינטלקטואליות, רוחניות וגופניות שריזמן חווה ובחר כך להנציח.

מאשה גולדין, אביב 2021

[1] מתוך מחברת יומן של ריזמן, 1981.

[2] מתוך ראיון של ריזמן בכתבה "הציור כהזדככות," דבר, העשרים-ושבעה בנובמבר, 1964, 21.

[3] ריזמן כפי שצוטט אצל גליה בר אור, אורי ריזמן, האדום והירוק: היבטים ביצירתו של האמן (תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988), 16.

[4] מתוך מחברת יומן של ריזמן, 1976.

[5] מתוך ראיון של ריזמן בכתבה "הציור כהזדככות."

Loading ………….