The Luckiest People in the World
אריק מירנדה
06.09.2012 – 20.10.2012
'ברי המזל' מביטים אלינו מעבודותיו של מירנדה צעירים, יפים וחסרי דאגה. התערוכה הנוכחית מתעסקת בזוהר, יופי ורומנטיקה, אך באופן פרדוקסאלי מסמנת רגעי שבר. מתוך עדינות ודיוק, מפנה מירנדה מקום לסדקים הנוצרים מעבר לכל הנוצץ.
התערוכה מורכבת מגוף עבודות חדש הכולל וידיאו ועבודות נייר עליהם מבצע מירנדה את זממו. ההתעסקות של מירנדה ביופי ובאסתטיקה גבוהה מגיע לשיא תוך פעולות רישום וחיתוך עדינות, שפיכות של צבע על גבי דימויים מספרי אמנות, צילום וממגזיני אופנה הוט קוטור ותרבות.
בחירת הדימויים של מירנדה מעלה שאלות על טבעו של היופי. הוא מלקט במיומנות את הדימוי המושלם, זה שמשחק בין דימויי המופת של תולדות האמנות לבין צילומי אופנה אניגמטיים.
אותם צילומי אופנה ועיצוב מושפעים לא מעט מההיסטוריה של האמנות, כמו מציוריו של אלכס כץ אשר שימשו השראה לצלמי אופנה ועד משחקי האור בציוריו של אדוארד הופר.
לנשים של הופר ישנה הבעה של ערגה וכמיהה, ונדמה כי הן מצוירות לאחר שאבדו כבר את יכולתן לכסוף. את אותו מבט מלא בריקנות וקשיחות מעביר אלכס כץ לציורים גדולי ממדים, אך הוא מבודד אותם מסביבה, וכך מהדהד סגנונו הייחודי של ציוריו בצילומי אופנה.
מירנדה לוקח את אותם צילומי אופנה ומעדן רגעי יופי מנוכר, וכך מאפשר לצופה לצאת מאותה אטימות וקשיחות ולחוות עונג וכאב מול העבודה. הדמויות בעבודותיו של מירנדה עומדות לרוב בודדות, יפות וענוגות, אך על ידי הוספת הצבע והשקיפות הוא מצליח לייצר רגעים של "ביחד". ברגעים אלה למשל, הוא מאחד שתי דמויות אשר נראו נידונות לחיי בדידות על הדף. חיבור זה הוא רגע שברירי ומינורי אך עדיין קיים. עבודותיו של מירנדה עורגות למציאת שלמות וחיבור לאחר.
הבחירה בשיר המלווה את התערוכה נבעה מאחת ההשראות הבולטות של מירנדה – מוזיקת פופ אשר עבורו, מתמצתת את מהות האהבה, שברון הלב והכיסופים. הפופ הוא "זול" אך רב עוצמה ומאפשר לנו, גם ברגעי קושי, להרגיש שיש בעולם גורם המאחד אותנו. ברטוריקה המנחמת של מוזיקת הפופ כולנו בודדים, לכן אף אחד, בעצם, לא באמת בודד.
כמו בקליפ, מביים מירנדה סביבה אוטופית המכילה אזכורים ליופי מושלם, נעורים נצחיים ומיניות שעדיין אינה מודעת לכוחה. בתוך מרחב זה, הוא מכונן את הרגע שבו מובחנת הפרעה – כזו שקשה לאמוד את עוצמת נוכחותה. ההכתמה בצבע ומשחק בשקיפות הנייר כמו מקיימים עלילה משנית וקודרת לדימוי הקיים. זוהי ארוטיקה נאיבית ונקייה, בריח תה קינמון ותפוחים, אור נרות רמברנדטי מרצד בין שני המימדים ביצירותיו של מירנדה ומאיר עולם חדש, כמו ליטוף, מר אך מתוק.
הרומנטיקה של מירנדה אינה צינית. היא הדבר האמיתי. היא צובעת ומנחה את חייו ואת עשייתו.
עפרה חרנ"ם
