צלקות על הסלעים
אנדריאס גולינסקי
06.09.2012 – 20.10.2012
אנדריאס גולינסקי יצר לגלריה פרויקט ייחודי, פרי תוצאה של מחקר שהוא ערך בעת שהותו בת החודשיים בתל אביב, במסגרת חילופי האמנים תל אביב-דיסלדורף, שיזם מכון גתה וארגון קונסט-שטיפטונג נורדריין ווסטפלייה. הפרויקט שיצר גולינסקי סובב סביב הצעתו המהפכנית מ-1968 של האדריכל לואי קאהן לשיקום בית הכנסת החורבה, הצעה שלא יצאה לפועל. הסקיצה של קאהן זוכה להחייאה תחת גולינסקי, שהחליט לבנות לפיה מודל פיסולי ארכיטקטוני, המצליח להעלות בחריפות סוגיות מהותיות לפעולה האמנותית העכשווית, כגון הרס, שיקום, מחויבות לחיזיון עבר והעלאה באוב. ההיבט המושגי של העבודה מקבל את תוקפו בשל העובדה שמדובר במימוש של משהו שבמקור לא התקיים (תוכניתו של קאהן), ובשל התנועה של גולינסקי בין עבודה בקני מידה ובהקשרים שונים – פיסולי, ארכיטקטוני ומוקטן (מודל מיניאטורי). העבודה נותרת נאמנה לחיזיון של קאהן, שרצה להשאיר את הריסות בית הכנסת גלויות ולהעמיד מבנה שלא יעלימן. גולינסקי מגיב להצעה של קאהן באורח ייחודי. קאהן רצה לשמר את ההריסות ולא להעמיד חיזיון שווא של שיקום. גולינסקי מקים לתחייה הצעה שעיקרה השארת ההריסות על כנן. המיצב שהוא יצר עבור הגלריה, יחד עם זאת, הופך למרחב עצמאי, המפגיש בין חיזיון עבר לא פתור, בלתי ניתן לניכוס, מתבוסס בהריסותיו ונמנע מכל אשליה של התבגרות, ועל גביו הוא מעמיד שלד היקפי של מודולים משופעים מפלדת אל חלד. התוצאה שנוצרת מייצרת מיצב רב שכבתי – פגאני מונותיאיסטי, נטוש ועם פוטנציאל להתחיות, שבור וגיאומטרי, סופי ועם היגיון מודולרי של התרחבות – ההופך הצעה של בנייה שעיקרה הדגשה של הרס למעשה של יצירה, ושל תיקון.
התערוכה של גולינסקי היא הזדמנות לפגוש אמן שכבר זוכה להכרה באירופה, אבל הוא בעיצומם של תהליכי גיבוש של שפה אמנותית ייחודית. גולינסקי נולד ב1979 באסן, גרמניה. מרבית פעילותו האמנותית היא בגרמניה, אוסטריה, שווייץ ואיטליה.לאחרונה יצא לאור ספר האמן שלו "אנשים רבים
כל כך קופצים, תמיד".
אורי דסאו
