אלון קדם,"חמודי אקספרס"
אלון קדם נולד ב-1982 לאם ילידת בגדד ולאב יליד שכונת התקווה, חי ויוצר בירושלים.
ה"חמודי"בשם התערוכה עשוי להיות שם פרטי, שם משפחה, או כינוי הטעון ביחסי כוח, משיכה ודחייה, פחד והשפלה. אצל קדם," חמודי" הוא גבר, זהותו מזרחית או ערבית, אפו גדול, שערו מקורזל או מתולתל, זיפי זקנו שחורים ודוקרניים, ראשו פחוס, עיניו קטנות וקרובות ולכאורה אין בו שום דבר "חמוד", ואולם הוא ממשי ומציאותי ומעורר חמלה,אמפתיה וסקרנות, דיוקן עצמי של האמן שמספר את סיפור חייו – וחיינו – דרך המהלך הציורי האסתטי-פוליטי, קשור לארץ, לאדמה, למקום. נוכח ובו-בזמן גם מרוחק.
יש בתערוכה עוד "חמודים" רבים, וכל אחד מהם מייצג זהות של האחר והשונה, כולם בתהליך בנייה והתפרקות, מתחלקים ומתחברים מחדש כמו מחפשים את מקומם במרחב, מסתגלים ומתאימים את עצמם. בין הפנים לחוץ, בין מגדל השמירה וצריח המסגד, בין חמוד למחמוד למוחמד, בין חיים ומוות.
קדם הוא אמן מספר סיפור ((Storyteller, המציע מרחב פרשנויות לצופה. ה"חמודים" נוסעים בשיירת המכוניות – משאית, טרנזיטים וכלי רכב מיושנים -ומישהו צופה בהם מהמסגד או עוקב אחריהם מעמדת השמירה. לעין המתבוננת מלמעלה נראים ה"חמודים"כשברים אבודים במרחב, חסרי גוף, כל עולמם צף סביבם ומתרחק מהם. אלה הציורים של הראשית והאחרית, של התבוננות הנשמה המרחפת מעל ההתרחשות הארצית.
מאחורי צבעי הפסטל והסיפורים התמימים-לכאורה, הנוסכים תחושה נעימה ומזמינה חבויים אפוא, זרמים תת קרקעיים של ביקורת חברתית ופוליטית.
דליה לוין 2019
