רן טננבאום | דלתיים סגורות, חלונות של חסד
19.11.2022 – 20.10.2022
ילדיי שלי השיבו אותי אל החלל הזה. זה אותו חלל בו כלאו גם אותי לנצח והדביקו את ישבני לכיסא עץ קטן וקומתי קרסה אל שולחנות הפורמייקה שהשפע המואר שמעבר לחלון ריצד עליהם ביופי בל יתואר.
לחלל הכיתה יש כוח מאגי קשה להסבר. מצד אחד הוא לוכד את האור דרך הגריד של החלונות ומְשַׁקֵף אותו על השולחנות והמרצפות כמו בהיכל מקודש ומן הצד האחר הוא תמצית העליבות היומיומית, הלֵאָה, החזרתית, שאין בה דבר כמעט שלא נועד להביס בשיטתיות את הרוח האנושית. בין כתליו מרצד אוסף מתחלף של נפשות כלואות המנסות לשרוד את המתת היצירתיות שלהן.
הגיהנום הוא הזולת אומר גרסאן, גיבור המחזה "בדלתיים סגורות" של סארטר.
אך החלון שופע חסד, ונדמה כי כל מה שחשוב באמת מתרחש מעברו האחר.
במהלך השנים האלו גופך המְרוּתָךְ למקומו משתנה, צומחים עליו שיערות ופצעונים, הוא מגיע לבגרות מינית ויצריו עולים על גדותיהם, מחוללים תחושה של תגלית מעורבת בבושה. לפעמים, אם מדוממים את רעשי הרקע של דברי המורה, קינוחי האף, הדיפדופים וההפלצות ניתן ממש לשמוע את העצמות גדלות.
הדימוי של הכיתה הופיע לראשונה בציוריי כבר לפני זמן רב וחיכה עד שאבין מה לעשות בו.
באחד הסגרים פתחתי בממ"ד של הבית סטודיו ארעי לצבעי מים. העולם שטוף האור של צבעי המים התמקם לי באופן טבעי בתוך תבנית החלל של כיתת הלימוד והתחלתי לעבוד עם קומפוזיציות של כיתות וילדים בשביל לחקור את האפשרויות. במהלכן של בדיקות אלו התחילו להופיע דימויים שהתעופפו מאליהם בין עבר להווה, אוטוביוגרפיה, מיתולוגיה ותולדות האמנות.
כשחזרתי אל הסטודיו התחלתי לתרגם את התהליך של הניירות לעבודה על קנווסים ואריגים גולמיים מסוגים שונים. התבססתי על התחלות מדוללות מאוד, מופשטות ופתוחות באותו הלך רוח של עייפות הגובלת בעילפון וקריסה פנימה ששרו בכיתת הלימוד. כמו בניירות, הדימויים צמחו מתוך האור והחלל המופשטים, ניזונים מאסוציאציות צורניות וזיכרונות מדומיינים למחצה.
רן טננבאום אוקטובר 2022
