אני זוכר את הצורה האנושית שלי מציג יחד עבודות במגוון מימדים וטכניקות מתקופות שונות המתאגדות יחדיו אל תצוגה רבת מימדים. הצופה ימצא את עצמו משוטט דרך נרטיב צר, כמו שמיכת טלאים המספרת את סיפורו של הנווד, המכיל סצנות אפיזודות אשר מתלכדות לכדי שלם באופן פרדוקסלי. לצד ציורים, מוצגים שטיחים, כלי עבודה, גולגולות, פסלי עץ, פתקים וסרטוני וידאו המשמשים קפסולות זיכרון.
התמה המרכזית בעבודות המשתנות הנה הרושם שניתן לקחת כל דבר, לפרקו, להרכיבו מחדש ולשלוח אותו למחוזות חדשים; מהות זו מהווה שיקוף של הלך רוח נוודי ללא התחלה או סוף מוגדרים – זהו מצב מתמיד של היזכרות בהווה. התיעוד הופך לסוריאליסטי במעין קדחתנות ארכיונית בעקבות הצפה של זרמי מידע אנושיים אינסופיים. לבסוף נותרת עדות, שהוצאה מהקשרה לעיתים, כמו גוף ארכאי הנושא את משקלו אל מול הזמן שחולף ועובר לפחות לעת עתה.
מיקה בר און נשר
