עמית קבסה | שׂם חוט
18.06.21 – 31.07.21
התערוכה שלפנינו היא תערוכת הרישומים הראשונה של עמית קבסה. זו גם התערוכה האינטימית ביותר שהציג האמן, כי במרכזה עומדות שתי בנותיו, יובל ורות, אך עוד קודם לכן כי היא חושפת את מערומיו של הציור הקבסאי: הרישומים שבתערוכה הם נטולי אפקטים ונעדרי מהלכים גרנדיוזיים שמאפיינים את היצירה הכריזמטית של קבסה, והם נסמכים רק על "עמוד השדרה של הציור", כפי שאומר האמן – כלומר, על קווים וכתמים ראשוניים שהם גופו החשוף של הציור.
אלה הם חלק מרישומיה ורשמיה של השנה האחרונה ביצירתו של קבסה ובחייו. השנה השונה הזו, שנת מגפה והגבלות, הביאה להאטה בתנופת היצירה המואצת של האמן, ולתמורות נוספות: תפקיד האב תפס מקום על חשבון זה של הצייר; זמן היצירה הפך להיות קצוב ולכן הועדפו ציור בפורמט קטן, הניירות והעפרונות; מושאי הציור נסמכו על מבטו הקרוב של הצייר, והמבט רתם מחדש את הרישומים לפיגורציה (אחרי שנים של מהלכי הפשטה מרחיקי לכת); וכמובן השהייה הממושכת בבית החליפה יציאות תכופות אל הסטודיו. למעשה, הסטודיו של קבסה בשנה זו נקבע אט אט בפינת היצירה של בנותיו. הניירות, הצבעים, הכיסאות הנמוכים, השולחן הקטן והמרחב המוגבל – אלו הם עתה תנאי היצירה, חומרי היצירה, מושאיה, ואף שפתה. על רקע זה יכול עתה קבסה לומר כי "האבהות כמו הציור נותנת את הכח להחליט, את הצורך להגן, יחד עם ההבנה שבניית תקשורת טובה ואמון דורשת לרדת לגובה העיניים ולפגוש את הלב. הציור נשען עליך כמו ילד ואתה עליו, והקשר ביניכם הוא משחק של סמכויות – הסמכות המחזיקה והסמכות המאפשרת. כאבא (גם לציור) עליי לאהוב ולעטוף, להיות מאפשר, אך גם לשים גבול ולהשתמש בסמכות, ואם לדייק את זה, אני שם חוט. לסימון בלבד".
ובכן, דמיינו את פינת היצירה המבולגנת, את הקולות הגבוהים של הילדות ואת דפיקות הגירים על הנייר והשולחן, וראו כיצד יושב המבוגר כפוף על כיסא הילדים או רכון על השולחן כדי לצייר. זאת ועוד, נסו לדמיין את הידיים הלא מיומנות שמחזיקות את העפרונות הצבעוניים, ולשמוע את גוון קולו האחר של האב אשר מדבר עם בנותיו. כל אלו נמזגו אפוא אל ניירותיו של קבסה מפינת היצירה, לא מתוך התבוננות ותיאור חיצוניים אלא מתוך חוויית ההצטרפות ואף ההתאחדות: אימוץ האינטואיציה, הנקיטה בשפה מתיילדת, השימוש בצורות בסיסיות ובצבעים הנפרדים, המחברים הפתוחים, הסתגלות לתנועות היד ה"שגויות", וכמובן הצביעה והיציאה מהקווים – כל אלו מאשרים כי סדרת הרישומים שלפנינו אינה רק תיאור של הילדוֹת אלא גם ציור מתוך הילדוֹת.
למעשה, הנתיב הזה היה בלתי נמנע, הרי קבסה צועד בשוליו מזה כמה שנים. פרקי יצירתו האחרונים של קבסה הם ביטוי למאמציו של האמן אחר ציור היולי, בסיסי, טרום-שפתי. אם כן לא פלא שהשלת ה"גירסא דינוקתא" האמנותי של קבסה נעשית דרך החזרה לפיגוריה תוך תיאור הילדות וההצטיירות מתוכָן.
רון ברטוש
