זה וזה

זה וזה

לאו ריי

25.7.2013 – 24.8.2013

ציוריו החדשים של לאו ריי הם ציורים גדולי מימדים, מרשימים, בולעניים ועם זאת – רכים ועדינים, כמו נסוכה עליהם אוירה חלומית קסומה. הם מייצרים נוף פנורמי המבקש למזג אל תוכו את הצופה בו, אולם הנוף מתפוגג אל מיסטיות ערפילית – ראו למשל את היצירה "Balcony".

המתח הדיכוטומי הזה אינו זר ליצירותיו של ריי, אולם דומה כי הפעם הוא מוקצן במיוחד. בחופשיות סגנונית מתפרצת, יוצר ריי מכלול צורני מרהיב. החירות הצורנית שנטל לעצמו ריי מסמנת שלב חדש ביצירתו. עולמות הקליגרפיה, האיור, הקריקטורה, ומעל הכול – ציור השמן המסורתי, (המופשט והריאליסטי פיגורטיבי כאחד) מתערבלים ויוצרים מכלול של שפות שהתמזגו לכדי לכידות אינהרנטית. ביד מיומנת משלב ריי בין רכיבים המשויכים לז'אנרים שונים, תוך יצירת סינתזה המהווה גילום מרשים של הציור הפוסט מודרני. ראו למשל את הרישום הדקדקני בציור "City in Blue" או את הקריקטורות בציור "Faces".

ציוריו של ריי נעים על קו המתח בין התנועה לכיוון ייצובה של ארכיטקטורה פנימית לציור, לבין התשוקה לפרום את הקומפוזיציה, תשוקה המוצרנת בבוטות באופן בו ציורים רבים כמו נפרמים בקצוות ו"נשפכים" אל הציור המופשט, אל הקו הבודד, אל צרור רישומי בעטני, אל חלקת צבע נקייה, תחומה, או אל סוף בלתי נראה. ראו למשל את הציור "River".

ציוריו של ריי, המנוקדים בפיסות גדולות של מידע חזותי דחוס, כמו מבקשים ליצור מרחב הרמטי משלהם, מישור חסר גבולות בתוכו טבולים האייקונים ובתוכו מתרחש אירוע מיוחד במינו, התרחשות שיכולה להיות ממוסגרת תחת הנרטיב של "התמודדות ושימור".

ההתמודדות היא ההתמודדות הפוסט מודרנית עם העבר, עם קלישאות הציור, עם ציטוטים מוכרים מתולדות האמנות. ומתוך כך, מניה וביה, מתבצע השימור. הקומפוזיציה הציורית השופעת כוליות טרנסנדנטית ניתנת לקריאה גם כחומר נוזלי המאפשר קיבוע ושמירה, הבד כמלכודת המסוגלת ללכוד את ההשתנות הכאוטית ברגע מכריע, לסמן את ההתאבכות בין הדבר לצבע, לצורה, לקו, למצע.

ציוריו של ריי מעניקים תחושה טהורה של משב רוח שהגיע מן הכאוס, משב רוח שנלכד, בוית, והוצרן לכדי אמנות מצוינת.

ד"ר קציעה עלון