אלון קדם | Alon Kedem
כאן זה שם
Here Is There
27.08.2022 – 14.07.2022
במערך הציורים של אלון קדם המוצג כאן לפנינו, הדבר הראשון שצד את עינינו, במלוא המובן של היות "ניצוד", הוא מערך ארוך של תמונות מראה, הכפלות, ניגודי מקום זמן ותנועה, כניסות שמתחלפות ביציאות ולהפך. כמעט כל ציור בתערוכה מפנה את עצמו אל זולתו, ומחליף מבטים מתעתעים וקריצות עין עם הצופה. במשך זמן לא קצר נוצרת סחרחורת מאחזת עד שהצופה מחליט לעצור ולעשות סדר כלשהו, ולו שרירותי, על מנת לתפוס עמדה כלשהי בתוך סבך האפשרויות .
מי כאן בכלל מדבר? מי כאן מורה? מה זה "כאן"? ואיפה זה "שם"? הציור של אלון קדם הוא, בכל אופן, פוסח על שתי הסעיפים, מנסה להעיד אף שאינו נאמן. הציור מתעתע, מראה דבר אחד ואומר משהו אחר, אין לו אפילו מקור עצמי, שהרי הוא מחולק לשני צדדים, לפעמים ארבע, "שוויוניים", גם אם לא שווים. 'אני רואה אותך' אומרים הציורים אחד לחברו, ומתאמצים לשמש זה לזה מראה מעוותת, מנכסת או קוראת תיגר. כמו כן, כאן ושם, הכוחות האיקוניים של הציור, מרכז כובד קומפוזיציוני או מסת צבע מושכת עין, מכריזים שזה "מכאן לשם" ולא ההפך, או מצווים באופן מופרך לצד האחר של הציור "לך לשם" או "בוא לכאן", בעוד חלל האינסוף שמחוץ לציור עוטף אותם בשתיקה אירונית. ואולם בפועל ייתכן שדווקא הקליפה או הצל, מן העבר השני, מ"שם", הם אלה שהולידו את המרכז או המסה הטוענת מבחינה וויזואלית לקדימות.
עולה הנחת עבודה בסיסית : הציור מתקיים כאירוע ממשי כשנוצר הקשר הגורדי עם הצופה. הציור תמיד מפנה ל"שם" כלשהו, (מסומן, התכוונות, מובן, משמעות), בעודו פונה בעצמו (כמסמן), ישירות וללא כל תיווך, אל הצופה. או להפך, הציור מציג מסומנים, מובנים ומשמעויות, בעוד המסמנים נשארים "שם", בחוץ, ויש לנחש או להסיק אותם. כל ציור בעולם, אם כן, מחולק בין כאן לשם, כולל הציור "זו לא מקטרת" של מגריט, המפנה לכאורה אל עצמו, ככאן ושם המאוחדים בציור. אצל דה צ'יריקו למשל, הסוכן המקורי של הכפילות הבלתי נמנעת אינו הציור. הכפילות הרב ממדית נעוצה במציאות עצמה קודם הציור, והציור אינו אלא הכפיל הכפול והמוכפל, הנסתר או הפנומנלי, של אותה מציאות.
אלא שאלון קדם מצא לנכון לסבך עוד יותר את ההבחנה הזאת. במקום לטעון "זו לא מקטרת!" או להציע תמונת מראה לא סימטרית של מציאות כפולה, הוא מציב את ה"שם" של הציור, בצד/בתוך הציור עצמו. אין הוא עושה זאת כחד חידות, אלא מניח זאת בגלוי ובמפורש, על ידי חלוקת הציורים עצמם לשני מישורים או לשני חלקים ממש, דיפתיכים "דומים", שמפנים זה אל זה בערמומיות היתולית, כשני ילדים בצילום המסמנים V, זה מעל ראשו של זה. לפתע, כל התסבוכת המעיקה שתיארנו לעיל נעלמת לרגע, ואנו נתונים כל כולנו בתוך משחק מוחות.
"שם זה כאן", כאסטרטגיה מנטלית של ממש, עומדת ביסוד יצירתו של קדם כברירת מחדל קיומית אל מול הג'ונגל של עולם האמנות. כצייר מתחיל וכסטודנט בבצלאל חווה קדם את הלם ריבוי התפיסות ומגוון המדיומים והסגנונות הפוסט-פוסט מודרניים שרחשו במלוא עוצמתם בעולם האמנות של שנות האלפיים. כפרח מוגן במצודת האמנות של בצלאל, שבה לא לומדים אמנות אלא לומדים כיצד לשרוד ולהיות לוחם בעולם האמנות, החל קדם לחקור תהליכי בניה וקריסה, כמקדם את פני הבאות. 'כאן זה שם' לא היה לקדם אלא פרפרזה ל"דע את עצמך". לאט לאט למד קדם 'להתבחבש' (ראו "התבחבשות", פרק חשוב ביצירתו) עם עולם האמנות.
הכיצד? באמצעות ההומור, בהמרת החרדה הקיומית של שאלות התפיסה והסגנון בעמדה נפשית משחררת עוד לפני שרוכשים טכניקה ציורית. אלפי שנים לפני שעלתה בציור, שאלת הסדר ואי סדר ביקום ובחיי האדם הייתה האובססיה של התיאולוגיה ושל הפילוסופיה. מאז ועד תחילת המאה שעברה עדיין באנו אל האמנות כדי לפוש, להתנחם או לכל הפחות כדי לקבל אישור. נוראות, אכזריות, גורל, פשע ותוכחה באמנות כן, אי-סדר כמעט ולא. מאז שגילו האמנים את האנטרופיה הפסיכו-פיזית והפסיכואנליטית שבתוכם, החלה באמנות מלחמת חורמה בין האנטרופיה לבין האבולוציה, או בין הדקונסטרוקציה לשמה לבין האידאליזם הפוליטי הביקורתי. ואולם, בתוך כך, הפכה האמנות עצמה, כל כולה, לאנטרופיה המובהקת ביותר של חיי הרוח של האדם.
לאלון קדם יש חוש הומור מיוחד, לא תיאטרלי, ללא העוויה, ייחודי לציור, תופעה לא מצויה בציור הישראלי. ככזה הוא מוביל אותך להלוך רוח פילוסופי שהמנוע שלו מסתורי, פנומנלי, הוא באסטר קיטון בציור. תמיד תצחק מהציור שלו, אבל לעולם לא תצליח לתפוס אותו בבדיחה. אנחנו תמהים, בתוכנו אנחנו צוחקים, אבל איננו יודעים למה וממה בדיוק אנחנו צוחקים. הספליצ' ספלאצ', והפרטאצ' הקומיים, ילידיהם של ההתבחבשויות המוקדמות, אינם אלא עמידות ראש סטואיות בתוך הסקנדל של מראות הדומה אבל שונה ללא תקנה. מציור לציור אנחנו מצחקקים, לא כי משהו מצחיק, אלא רק מצטחקקים, כאילו איזה תיק של צחקוק מתכתי נדבק בנו מבפנים ולא עוזב.
אלברט סוויסה 2022
