שי קון | דמעות בגשם
04.02.2023– 05.01.2023
"המסע הזה מגיע לסיומו, ואני לא יכול שלא להיכנע לצורך להציג סדרה של עבודות המתעדות את המראות הפנימיים האלה. זה סיפור על אדם המנסה למקד את חייו להתמודד עם עניין משמעותי יותר,עם ההבנה שמחזור החיים והמוות כבר אינו קיים כפי שהכיר אותו; יש חלון זמן של 24 שעות בלבד– להיכנס ולצאת. הפחד גורם לאנשים להתכונן לאירוע קטסטרופלי. אני יכול להגיד לך שזה מאוחר מדי, מה שלא יהיה".
מתוך שיחה בין שי קון ואריק מירנדה
"אפוקליפסה" היא הכותרת העתיקה של הספר החותם את הברית החדשה, ששמו מתורגם בדרך כלל כ"ספר ההתגלות". המילה מעוררת תחושה של כאוס מוסרי, התפרקות חברתית, זעם אלוהי, הרס קיצוני ורגע של התעלות מהעידן ההיסטורי האחרון אל אושר נצחי או גיהינום. האסוציאציות העוצמתיות , שמקורן במסורת היהודית-נוצרית – ארמגדון, קץ הימים ויום הדין שיחול על החיים הארציים – שורדות באוצר המילים החילוני המודרני ומשמרות את ההילה המצמררת שלהן כמטפורות למהומה והרס.
לפני זמן מה, כשהעולם עמד מלכת, קון מצא עצמו מנותק מעבודתו בסטודיו והעביר את זמנו בצפייה, בקריאה ובמחשבה על סרטים, ספרים ודברים אחרים שהוא אוהב. הוא תמיד התעניין בבחינת היחסים שבין אמנות וסוגי מדיה יצירתיים אחרים לבין המשברים ההיסטוריים והעכשוויים בכל תחומי החיים שלנו; אנחנו עדיין חיים בעידן שלמלחמות, מחלות, רעב וכו'.
האובססיות האלה חלחלו אל תוך גוף העבודות האחרון שלו. הם הגיעו למקום מרגש ומאתגר ביחס לנקודת המגוז, הנקודה החיונית ביותר בפרקטיקה של אמנות הציור, הנקודה של האופק –טריטוריה שאיננה ממופה ביצירתו. זהו מקום שהוא במובנים מסוימים כמעט כמו קרן-אור, באופן ממשי ופיזי.
הילה של אור מתפרץ -המקק הוא הדבר היחיד שישרוד אסון גרעיני;ושמש מלאכותית המשקפת תקופה של שינוי ומצב פרפורמטיבי. עבודות אחרות – כמו הדימויים הפרהיסטוריים בפורמטים עגולים, "בליידראנר", "מועדון קרב וסצנת השיא של "המתים המהלכים" – מצביעות על האדם הראשון והאחרון עלי אדמות, החוזר לנקודה הבסיסית והראשונית של מעשה האמנות. לאן מועדות פנינו? הוא שואל;שאלה ששבה ועולה לגבי אמנות גבוהה ונמוכה, הקלאסי מול העכשווי והפרדוקס הקומי והאקזיסטנציאליסטי.
אריק מירנדה
