שי קון
סכום חלקיו
18.6.2015 – 22.8.2015
גלריה חזי כהן מתכבדת להציג את 'סכום חלקיו' – תערוכת יחיד חדשה לאמן שי קון. ברצף עבודות מהשנה האחרונה ממשיך קון להתבונן במושגים כתפיסה וזיכרון, מבעד לפני השטח המתעתעים של הנוף הציורי. באמצעות שכפול ועריכה מביא קון מראות אוויריים של שכונות עוני מרחבי העולם, לכדי מערכת גיאומטרית סדורה של מבוכים. תיווך הדימויים באמצעות הפעולה הציורית מחדד את הפער שבין הייצוג הנעים לעין בדו-ממד לדבר שהינו בפועל גיהינום תלת-ממדי.
במציאות היומיומית, אנו כה מורגלים להסיק מתוך הייצוג המשוטח אודות הקיום במרחב ולהיפך, עד שנדמה שתהליכי ההמרה בין השניים נהיו לשקופים. מתוך צפייה בעבודות של קון, מתקבל הדימוי אשר פורק והורכב מחדש כמבקש לייצר השהייה באותם מנגנונים אוטומטיים של התודעה, ומתוך ההיגיון המבני אשר הוסט, לחסום את האפשרות להשלמת הפערים באמצעות מידע מוסק.
החוקים קפדניים, היד קלה: כל דימוי בסדרה נחצה במראה אופקית ובמראה אנכית ונפרס לאורך מתווה של קווים מקבילים. מבעד למסילות אלו, המגדירות את סף הנוקשות של המראות, מתגלה העולם הקשוח והסימטרי שמתאר קון כרך ואפוף שקיפויות.
מעניין לראות כיצד קון, אמן של הפרטים הקטנים, בוחר בתמצות חסכני בכל הנוגע לתשתית המבנית של העבודות. אנו מגלים שדי בהכפלה הסימטרית כדי להמיר את הארעי ברחבה תחומה הנפתחת לפנינו כדגם גיאומטרי. הקווים הכהים חוצצים בינינו ובין עולמות הבטון-צמר גפן, ומזכירים לנו שמדובר במבט חיצוני, ושאנחנו, למזלנו, לא שם. כמו גיליון הירוגליפי, או לחילופין מפה במשחק מחשב ישן, מבקשות המסילות להתאכלס בתושבים של המקום, ובזכותן אנו נעשים מודעים לקיומם.
עבור קון, הגישה אל רובדי התודעה הינה יותר כפתרון חידה מאשר שליפה של סליל הקלטה. חומרי הגלם של ההוויה, אם כן, הינם מה שיכונן את הגרסה הסבירה ביותר עבורנו לאירועי העבר. לעתים, צפייה במהדורת החדשות הינה ה'גלולה המרה' המתוקה ביותר לחיזוק תחושת העצמי, בעוד שבפעמים אחרות, אין מנוס אלא מלהתבונן בפליאה בריצוד הצבעוני של אותן פינות יותר חשוכות מתוך המציאות הסובבת אותנו.
אורן הדר
